הסכם ממון הוא כלי שנוצר על מנת להסדיר את כל העניינים שבני זוג צריכים להסכים עליהם במקרה של פרידה: חלוקת רכוש, הגנה על צרכי הילדים ואף ניתן להחליט מראש על זמני שהייה של הילדים. הדרך הטובה ביותר לערוך הסכם ממון היא כמובן בהסכמה וללא רגשות שליליים המאפיינים הליכי גירושין קשים.
בדרך כלל בתחילת מערכת היחסים בני הזוג יטו לפרגן אחד לשני ולכן תהליך עריכת הסכם הממון יהיה הוגן ואחראי כלפי שני הצדדים וכלפי ילדיהם.
אי עריכת הסכם ממון יכולה להביא לכך ,שכאשר הצדדים יגיעו למצב בו אינם רוצים / מסוגלים לחיות האחד עם השני, יגיעו למבוי סתום וירגישו שאינם מעוניינים לדבר האחת עם השני וזה עלול להביא לידי הליך גירושין ארוך וכאוב.
הליך הגישור הוא בהסכמת הצדדים ואין מי שמחליט עבורם, באופן זה אפשר לשמור על יחסים טובים עם הצד השני. אחד היתרונות בהליך גישור הוא עלותו הנמוכה לעומת ניהול משפט ארוך ומייגע וזאת במידה, כמובן, שהגישור מצליח.
מגוון הפתרונות שניתן לקבל בגישור הוא הרבה יותר גדול, ניתן לייצר פתרונות יצירתיים ותפורים לפי מידת בני הזוג וזה נותן להם שליטה על ההליך. הליך הגישור הוא פרטי וסודי בדיוק כמו בבית המשפט.
מגשר מיומן תפקידו לנסות ולהביא את בני הזוג למצב שכל מה שחייב להיות כלול בהסכם גירושין יוחלט עליו בהסכמה, המטרה היא להגיע להסכם הגירושין בשלום ,בהסכמה הדדית ולא בכפייה על ידי מתן פסק דין על ידי בתי הדין הדתיים או בית המשפט לענייני משפחה.
המגשר, בניגוד לשופט, אינו מחליט, אלא רק מנסה להוביל את בני הזוג להסכמות ההדדיות ובכך למנוע הליך קשה, כואב, יקר ומיותר בבית המשפט.
הסמכות לדון בעניינם של כל הזוגות היא לבית המשפט לענייני משפחה בכל הקשור לעניינים הממוניים של הזוגות וכן בכל מה שקשור בילדיהם.
בנוסף, ישנם בתי דין דתיים יעודיים לפי ההשתייכות הדתית של בני הזוג, למשל: יהודים יכולים לפנות לבית הדין הרבני ומוסלמים יפנו לבית הדין השרעי, בו יוכלו לדון בכל העניינים הקשורים לגירושין וזאת מתוך הסכמה הדדית לדון בכל.
רק בעניין מתן גט, הסמכות הבלעדית על פי חוק היא של בתי הדין הדתיים.
במקרה בו בני הזוג אינם מאותה דת הרי שניתן להביא את כל מכלול ענייניהם בפני בית המשפט לענייני משפחה, אשר בנוסף להסכם הגירושין גם יתיר את נישואיהם.
נכון להיום, אין נישואין אזרחיים בישראל ובמידה ונערכים כאלה בארץ הרי שהם אינם מוכרים על ידי המדינה. למרות זאת, בני זוג יהודים, או כל בני זוג מאותה הדת, אשר נישאו בחו"ל בטכס אזרחי יכולים להירשם כזוג נשוי בישראל עם חזרתם ארצה.
על אף הכתוב לעיל, במידה ובני זוג יהודיים יחליטו להינשא בחו"ל, מסיבות כאלה ואחרות, היה ויבקשו להיפרד יהיו מחויבים לעבור את תהליך הגירושין / מתן הגט בבית הדין הרבני.
במקרה כזה, תהליך הגירושין יהיה מורכב יותר ויהיה על בני הזוג להוכיח יהדותם בטרם יחל הליך מתן הגט. יש מקרים בהם קיים קושי ממשי להוכיח את יהדותו של אחד מהצדדים ואז ניתן לנסות ולבקש גט לחומרה.
חוק יחסי ממון הוא חוק התקף לבני זוג אשר נישאו לאחר 1.1.1974 והוא קובע שרכוש שנצטבר בתקופת הנישואין הוא רכוש משותף אשר יחולק שווה בשווה בין בני הזוג. יש החרגות בעניין החלוקה הזאת למשל כאשר מדובר ברכוש או כספים אשר ניתנו במתנה, או כספים אשר התקבלו בירושה.
באין הסכם המסדיר את העניינים הקשורים ברכוש ובעניינים הכספיים בין בני זוג, אשר נישאו לאחר 1.1.1974, יחול האמור בחוק יחסי ממון. היה ובני הזוג השכילו לערוך ביניהם הסכם ממון יחול כל האמור בהסכם זה.
איזון משאבים הוא חישוב כל הרכוש שנצבר לבני זוג, כולל קרנות ההשתלמות, קופות פנסיה, חסכונות, ניירות ערך, דירה / בית, רכבים ואפילו כספים עתידיים האמורים להגיע לבני הזוג מתוקף היותם בני זוג עד למועד מסוים.
בית המשפט יערוך, בעזרת אנשי מקצוע, חישוב של כל הפרמטרים המרכיבים את הרכוש המשותף של בני הזוג ויחליט על אופן חלוקתם בין השניים.
ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לאזן את הזכות במחצית הדירה מול הזכות לקבל מזונות, למשל, במקרה זה ייערך חישוב שיכלול את כל השנים בהם יש לשלם מזונות בעבור הילדים ואם זה שווה למחצית דירת המגורים ניתן יהיה להחליט על ויתור הדדי, כלומר: הצד לו מגיעים דמי המזונות יוותר על קבלתם ובתמורה יקבל את מחצית הדירה של הצד החייב במזונות.
בית המשפט לענייני משפחה תמיד ישים לנגד עיניו קודם כל את "טובת הילד" מאחר שעקרון זה הוא העקרון המנחה. מטרתם של השופטים היא שהפגיעה בילדים תהיה הכי מינימאלית שרק אפשר. לכן, כאשר מתגרשים יש לתת תשומת לב רבה לילדים העוברים יחד עם הוריהם את התהליך. ככל שתהליך הגירושין יהיה מהיר יותר והצדדים יכבדו זה את זו כך הילדים יסבלו פחות.
כשההורים מתגרשים זה אף פעם לא אירוע שהילדים "מאושרים" ממנו וזה לא משנה באיזה גיל הם. מבחינת הילדים, בדרך כלל, רצוי שהתא המשפחתי יישאר כפי שהוא ואבא ואמא יהיו לידם כל הזמן והם לא יצטרכו לבחור צד, או שפעם ללכת לכאן ופעם ללכת לשם (למעט מקרים בהם יש אלימות קשה ואז פירוק התא המשפחתי הוא מחויב המציאות וגם אז זה קשה לילדים). לכן, כאשר בני זוג מתגרשים רצוי שהילדים יעברו את התהליך בדרך הכי קלה ונעימה.
בית המשפט יבחן את התנהגות הצדדים אחד כלפי השני, את הראיות המונחות לפניו, וינסה להגיע לחקר האמת – היכן יהיה לילדים טוב יותר, אולי עדיפה משמורת משותפת וכך הילדים יבלו זמן שווה עם אבא ועם אמא. לצערנו, לא מעטים הם המקרים בהם בית המשפט ימצא לנכון להרחיק הורה מילדיו על מנת שלא ייגרם להם נזק.
ככלל, יעדיף בית המשפט שהילדים יהיו בקשר עם שני הוריהם, אלו ההורים הטבעיים שלהם ובריא יותר שהם אלה שיגדלו אותם בשיתוף, גם לאחר הפירוד.
הסמכות לדון בכל הקשור לצוואות וירושות היא של בית המשפט לענייני משפחה, אשר ידון בסכסוכי ירושה בין יורשים המרגישים לפעמים שהצדק לא נעשה והם פונים לבית המשפט כדי לקבל סעד מתאים. במקרה והמורשים לא כתבו צוואה אז הרכוש/הירושה תחולק בהתאם לחוק. למשל, אדם אשר הותיר אחריו אישה ושני ילדים ולא השאיר אחריו צוואה, ויש דירה הרשומה על שמו ועל שם אשתו תחולק על פי החוק כך – חצי שייך לאישה ויישאר שלה ואילו החצי השייך למנוח יחולק שווה בשווה בין יורשיו, שהם האישה ושני הילדים וכך כל אחד מהם יקבל שליש מחצי הדירה.
לכן חשוב שכל אדם שלא מעוניין שהמדינה/החוק יחליט עבורו מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, אלא שההחלטה תהה שלו ושלו בלבד, חובה עליו שיכתוב צוואה כדין.
צריך לזכור שצוואתו של אדם מהווה את רצונו האחרון ובעת מחלוקת בית המשפט ייטה לכבד את רצונו זה.
אפוטרופסות יכולה להיות על קטין, אשר על פי החוק אינו כשיר מבחינה משפטית, ויכולה להיות על אדם בגיר שאינו יכול להחליט לגבי עצמו. האפוטרופסות מאוד שכיחה אצל אנשים בגיל השלישי, שמסיבה כזו או אחרת אינם יכולים לדאוג לעצמם, אם מבחינת ההתנהלות היום יומית או מבחינת ניהול הכספים והרכוש שלהם ולצערנו גם במקרים בהם הם נמצאים בשלב כזה או אחר של דימנציה.
לעיתים כניסה למצב כזה של אדם מבוגר היא לא תהליך ארוך ומתמשך, זמן שבו ניתן לקבל החלטות לגבי מי יחליט עבורנו, מה יהיו ההחלטות ובעיקר מתי ההחלטות של האפוטרופוס הם אלו שיקבעו. לפעמים כניסה למצב כזה יכולה להיות מיידית עקב שבץ מוחי שמעביר מיידית את האדם ממצב של שליטה מוחלטת בעצמו ובצרכיו לחוסר שליטה גמור. במצב זה, יש צורך להגיש בקשה מיידית לבית המשפט לענייני משפחה כדי לקבל אפוטרופסות על ההורה שנמצא במצב שבו אינו יכול לדאוג לעצמו ואז אותו אדם לא יכול להחליט מי הוא זה שייקח החלטות עבורו באשר למצבו הרפואי, האישי והכלכלי.
את כל זה ניתן לחסוך כאשר ממנים אדם קרוב בהליך שנקרא "ייפויי כוח מתמשך".
בעוד מינוי אפוטרופוס על ידי בית המשפט נעשה כאשר האדם נמצא בשלב שכבר אינו מתפקד, ייפויי הכח המתמשך מתבצע בעוד האדם יודע ומבין מהו ההליך אליו הוא נכנס, כאשר הוא צלול במוחו ורצונותיו ברורים באופן ודאי.
ייפוי כוח מתמשך נועד למנוע את האפשרות שבית המשפט יחליט מי הוא שיהיה אחראי על פלוני אלמוני ומאפשר לו לקבוע מי ידאג לו, מתי ייכנס לתוקף הייפוי כוח, מתי הוא יפסיק להיות בתוקף ומה הן ההנחיות על פיהן ינהג המיופה.
את ייפוי הכוח מורשה לערוך רק עורך דין שעבר הכשרה מיוחדת והוסמך לכך על ידי האפוטרופוס הכללי. ניתן לערוך ייפוי כוח רק לרכוש, או רק לגוף, או לשניהם יחדיו.
להליך שלושה שלבים חשובים, הראשון – מפגש עם הממנה, האדם אשר מעוניין למנות מיופה כח (או מיופי כוח). במפגש הזה נשמע רצונו / רצונה, למי מבוקש להעניק את הסמכות לפעול בשמו או בשמה. בשלב השני – מפגש עם הממנה ועם מיופה הכוח, במפגש זה מסבירים למיופה הכוח מה כוללת האחריות על הממנה, מה רצון הממנה, הסבר על כל התהליך ומתי ייכנס לתוקף המינוי. בשלב השלישי – מפגש עם הממנה ועם מיופה הכוח על מנת לחתום על המינוי שנעשה באופן מקוון באתר האפוטרופוס הכללי.
לאחר החתימה ושליחה מקוונת של המסמכים – ייכנס לתוקפו הייפוי כוח המתמשך וחס וחלילה במקרה הצורך ניתן יהיה להפעילו מיידית.
