פסיכולוגיה מוגדרת כתורת הנפש ומדעי ההתנהגות, מה נמצא בתוכנו ומדוע אנו מתנהגים בצורה כזו או אחרת. מדעי המשפט עוסקים בגבולות המותר והאסור ולכן תורת המשפט ומדע הפסיכולוגיה שזורים זה בזה. קשר זה ברור במיוחד בתחום דיני המשפחה שם נוגעים ברגשות ובכללי התנהגות – מה מרגישים ואיך מתנהגים.
כאשר בני זוג נכנסים לתהליך הגירושין ופונים לעו"ד לענייניי משפחה, על פניו זה נראה כהליך משפטי גרידא שמטרתו להגיע להסכם שיסדיר את החובות והזכויות של בני הזוג לאחר הפרידה. למעשה, זהו תהליך טעון רגשית ולעיתים טראומטי שלא ניתן להפריד אותו מההליך המשפטי.
לכן, ניתן לומר שעורכי דין המתמחים בתחום דיני המשפחה מוצאים את עצמם כיועצים פסיכולוגים המסייעים ללקוחותיהם לעבור את תקופת הגירושין בשלום ובדרך לפרוק את המטענים שמצטברים ומעמיסים על התהליך כולו.
כאשר אנו טעונים רגשית הליך קבלת ההחלטות שלנו נגוע ולעיתים אינו מותיר מקום להחלטות ראציונליות. כעס, רצון לנקום ולהכאיב לבן הזוג אינם מאפשרים בהירות מחשבתית ובסופו של דבר מזיקים לכל הנוגעים בדבר ובמיוחד לילדים שמוצאים את עצמם באמצא שדה מריבה שלא על עוול בכפם. אציין כאן כי גישת הפסיקה בשנים האחרונות מדגישה את טובת הילד כערך עליון ומכאן ניתן להסיק שגירושין בהסכמה הם הדבר אליו יש לשאוף.
בנוסף, המערכת מחייבת בני זוג הרוצים להתגרש לפנות תחילה להליך גישור ורק אם ניסיון זה כשל, לפנות לבית המשפט שבפועל הוא זה שיקבע את הסדרי הפרידה של בני הזוג ולא הם עצמם.
ברור שכיבוד הסכם גירושין בהסכמה שנולד מהליך פשרני באופיו, כגון גישור, סיכויו טובים יותר מאשר הסכם שהוכתב על ידי בית משפט שמהווה מטרה נוספת לטרוניות בגין אי הצדק שנעשה, העדפת בית המשפט לצד זה או אחר, ולעיתים פניות אינסופיות למערכת המשפטית שממשיכות את ההליך במקום לסיים אותו בצורה שתיטיב עם כל הצדדים ושתאפשר שיקום רגשי ונפשי.
מדובר כאן אכן בשתי גישות, האחת לעומתית הרואה את בן הזוג שנפרדים ממנו כאויב שיש להביסו בכל מחיר, והשנייה פשרנית יותר הרואה בבן הזוג הנפרד כשותף שיש לכבדו, שהרי פעם אהבנו ובמקרים שבהם יש ילדים משותפים, ההורות נמשכת ואינה נקטעת בגין הגירושין. הגישה הפשרנית תוביל לקבלת הסכם גירושין בהסכמה שיאושר בבית המשפט ויקבל תוקף משפטי.
הגישה הפשרנית, שניתן לכנותה גם "כגירושין בשלום" או הגישה השיתופית", אינה תמיד אפשרית, שהרי היא תלויה ברצון שני הצדדים, אך גם במקרים אלו קיימת אחריות מצידו של עורך הדין להיות קשוב למצבו הרגשי והנפשי של הלקוח, שהרי הצרכים הפסיכולוגים קיימים והתעלמות מהם אינם צעד נבון.
חשוב לציין שגם בגישה הלעומתית ניתן להתנהל מבלי לנקוט באמצעים "מלוכלכים" שלא ראוי להשתמש בהם, למשל, להשתמש בילדים כאמצעי נגד הצד השני. ייתכן שלקוח יבקש מעורך דינו לנקוט בשיטות שאינן ראויות, במצב זה ראוי שעוה"ד שימתן את "הלהבות" ויסביר ללקוח את הפגיעה המיותרת שתיגרם לשני הצדדים ולילדיהם.
מומלץ שכבר בפגישת ההיכרות הראשונה בין עורך הדין ובין הלקוח יובהרו בין השאר מה הם הקווים האדומים שבהן עורך הדין אינו נוקט בהם. במקרה הפוך בו חו"ח עוה"ד הוא שמציע גישה שאינה מקובלת ועלולה לפגוע באופן מיותר בצד השני – על הלקוח להתנגד לכך ויתכן שנכון יהיה לפנות לעו"ד אחר, שייתכן ויוכל להוביל אותו להסכם גירושין בהסכמה.
המאמר נכתב ע"י רונית חביבי משרד עורכי דין בפתח תקווה
לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת
ראו גם: עורך דין גירושין בפתח תקווה